קיימות עדויות ארכיאולוגיות שעוד בימי מצרים העתיקה, נהגו המצרים הקדמונים לחנוט לא רק בני אדם אלא, גם בעלי חיים.
מרבית האלים של המצרים הקדמוניים היו בצורת בעלי חיים.
המצרים האמינו כי האלים הקדושים מקבלים את צורת בעלי החיים, הם קברו וחנטו בעלי חיים בדומה לבני אדם.
קבורת בעלי החיים היו למעשה סוג של פולחן לאלים. המצרים היו משלמים לאנשי הדת בכדי לחנוט ולקבור חיות מסויימות כחלק מהטקסיות שבעבודת אליליהם.
המצרים נהגו לחנוט חתולים וצפורים בבתי קברות שהיו למעשה מקדשים שהוקמו לזיכרם של בעלי החיים.
כמו כן מחקרים חדשים מראים כי שיטת החניטה שבה השתמשו המצרים על בעלי החיים, היתה השיטה היוקרתית יותר, כזו שנשמרה לאנשים חשובים באמת.
רק בכדי שתבינו את גודל התופעה של חניטת חיות
וקבורת חיות,
במצרים נמצאו מליוני מומיות של בעלי חיים שנקברו בבתי
קברות
יעודיים שכאלה.
החתול נחשב להתגלות מחדש של האלה בסטט, אלת המוזיקה ושמחה ושומרת הנשים, חתולים הוקרבו למען האלה, נחנטו ונקברו בבתי הקברות היעודיים לחתולים.
השור נחשב לחיה קדושה למצרים משום שייחסו לו צורת התגלות של האל אוסיריס שהיה אל המוות, האל שאחראי על עולם המתים.
המצרים נהגו להקריב שוורים ולבצע טקסי קבורה של שוורים. הם האמינו כי בגילגולי החיים אל המוות מופיע בדמות שור.
הנץ (עוף דורס) נחשב כקשור לאורוס אל האור.
המגלן נקשר לאל תות, אל החכמה והלימוד.
קיימות דוגמאות נוספות לבעלי חיים שנחשבו לקדושים בגלל האמונה לקשר עם אל כזה או אחר.
מלבד הקבורה כטקס של הקרבה למען האלים, נהגו המצרים גם לחנוט ולקבור את חיות המחמד ביחד עם בעליהם בקבר משותף.
מתוך הכרה בחשיבות שתפסה חיית המחמד בחיי בעליה.